מאת: עופר כהן

הי קרן, תודה על כתיבתך והצגת הנושא. אני תלמיד זן בגישת הסוטו זן. כלומר מסווג ע"י המקטלגים כמהייאני. לפי הבנתי הנוכחית הנובעת בעיקר מתרגול, חמלה כמו תקווה הם אפליקציות/ביטויים של קיום מתפתח במהלך או אחרי מדיטציה. ככל שאדם מתאמן יותר כך מדלדל החלק הקוגניטיבי והרגשי בחמלה ותקווה והם הופכים לתפקוד מלא – FULL FUNCTION, זנקי מוד – ZENKI – זאת בעקבות מורה הזן DOGEN. דרך אגב, הוא אמר שיש רק בודהיזם אחד, למרות השונות לכאורה בין הזרמים שהוא כמובן היה מודע לה.
בהקשר זה מועיל להסתכל על שלושה אפיונים: סלע, סלע מואר, וישות פועלת אקטיבית. סלע תורם רק את נוכחותו. הוא שם עד שאינו, הוא משפיע פסיבית מתוך צורתו, מיקומו והרכבו. סלע מואר, נשאר בפסיביות שלו אך מנוע ההארה שבו משפיע כמו שדה – תנור מחמם שאינו שורף על סביבתו. פרופ' מאסונגה ריהו – צאצא רוחני של דוגן ומכאן של בודהה, אמר שהשפעת ההארה מגיעה עד קצה היקום. העקרון כאן, (כדי לייצר הבנה במיקור הקוגניטיבי) הוא של פסיביות גמורה: גם אם נמצא הסלע המואר במערה נידחת ונכנסים ישויות (בעלי חיים, בני אדם) הוא נשאר בפסיביות המוחלטת ורק ישותו מאירה בשדה ההארתו המופץ לכל עבר. הביטוי השלישי הוא של ישות מוארת שאינה רק פסיבית – כלומר תורמת מעצם קיומה המואר לעולם ומחממת אותו בלי לשרוף, היא עושה פעולות אקטיביות, היא פונה, מגישה, עושה. גם אם באופן מדוד לפי תבונת ההארה שלה (שבסיסה תרגול והארה ולא מהלך קוגניטיבי), אם רוצים לקרוא לסלע מואר הארהנט – אפשר, אם רוצים לקרוא לישות מהסוג השלישי בודהיסטווה – אפשר. מכיוון האימון נהיה בלתי נפרד מהחיים, והאימון חובק הארה וההארה כבר נמצאת בתוך האימון (כדברי דוגן), החמלה והתקוה הם חלק בלתי נפרד מהחיים והם מתבטאים בצורה פסיבית ואקטיבית בהתאם לנסיבות. זהו מפגש דו צדדי בין אדם לעולם ולא חד צדדי. FULL FUNCTIN השקול ל TOTAL DYNAMIC – הוא מושג אדיר שעשוי לפתור הרבה מהתהיות.