הי אור,
את המונח "מחלוקת של בורים" טבע איתמר בשן, אם כי אני מסכימה עם הבחנה זו.
שים לב, שגם הקביעה שיש "נירואנה קבועה" ו"נירואנה שאינה קבועה" היא מהאיאנית ויוצאת מנקודת הנחה, שההשגה הרוחנית של הארהנט היא נמוכה יותר. השגה זו היא נמוכה כפועל יוצא מהמוטיבציה הנמוכה של הארהנט. שוב, מזה פרספקיטבה מהאיאנית בלבד.
כלומר, מנקודת המבט המהאיאנית, הארהנט מחפש שיחרור עצמי, ולכן המוטיבציה שלו נמוכה ולוקה בחסר. מאחר והמוטיבציה שלו נמוכה, השגתו היא נמוכה וטבעה שונה מהותית מההשגה של הבודהה (אליה שואף הבודהיסטווה). לכן הם קראו להשגה של הארהנט "נירואנה קבועה". זהו תיאור של מצב בו הארהנט "שוהה" מחוץ לסמסארה וללא רצון לעזור לשאר היצורים שעדיין כבולים לסמסארה וחווים סבל (ישנה אף הנחה, שהארהנט שוהה לאחר המוות במצב זה, עד שהבודהה "מעיר" אותו ודוחף אותו להמשיך אל הבודהיות המלאה מתוך חמלה).
למרות הבחנה מהאיאנית זו, בדרשות הבודהיסטיות המוקדמות, הבודהה אף פעם לא מתאר את הנירוואנה באופן הזה. לא את הנירוואנה שלו ולא את הנירוואנה של הארהנטים (החיים ואלו שמתו). מה אם כן היא הנירואנה של הארהנט (ושלו) על פי הבודהיזם המוקדם? על זה הבודהה מסרב לענות באופן חד וחלק.
בדיוק נגד ההבחנה הזו, שרואה את המוטיבציה של הארהנט כנמוכה, ולכן את השגתו נמוכה (וחסרת חמלה), מתייחס התיאור "מחלוקת של בורים".